פסק-דין בתיק ב"ל 2440-10

רקע כללי

1.    השאלה אשר הובאה לפתחנו בהתאם לפסיקתו של ביה"ד הארצי לעבודה בעבל 44944-11-11 הינה - האם התקיימו יחסי עובד ומעביד בין התובע לבין חברת אמפא בע"מ (להלן - אמפא) החל מחודש 11/07 ועד לסיום עבודתו; קרי - האם התובע היה במעמד של שכיר או עצמאי.

כמו כן נקבע כי ככל שיקבע בית הדין כי הכנסתו של התובע מחברת אמפא בתקופה הרלבנטית היתה כשכיר, אזי שלא ינוכו שכרו והכנסותיו מדמי האבטלה.

2.    נקדים ונציין כבר כאן כי לאחר ששמענו את עדות התובע בפנינו היום, עיינו בתצהירו ובמסמכים שהוצגו בפני בית הדין - הגענו למסקנה כי על פי המבחנים המקובלים בפסיקה, התובע היה במעמד שכיר בתקופה מושא המחלוקת.

3.    כידוע, המבחן המרכזי המשמש לבחינת קיומם של יחסי עובד ומעביד הינו המבחן המעורב, אשר מרכיבו העיקרי הוא מבחן ההשתלבות על שני פניו:

הפן החיובי משמעו, כי תנאי להשתלבות במפעל הינו, ראשית לכל, קיומו של מפעל יצרני או "מפעל" נותן שירותים אשר ניתן להשתלב בו. בנוסף לכך נפסק כי במסגרת בחינתו של פן זה תיבדק השאלה האם הפעולה המבוצעת הינה הפעולה הרגילה של המפעל והאם מבצע העבודה מהווה חלק מהמערך הארגוני של המפעל (ראה - דב"ע לא/27-3  עירית נתניה נ' דוד בירגר, פד"ע ג' 177, 188; להלן: " עניין בירגר").

הפן השלילי של מבחן ההשתלבות, משמעו כי האדם אינו בעל עסק משלו, המשרת את המפעל כגורם חיצוני (ראה - עניין בירגר עמ' 189).

בנוסף, מורכב המבחן המעורב ממבחן הקשר האישי, הכפיפות, אספקת הכלים והחומרים, דרך ניכוי המיסים, בלעדיות במסגרת שעות העבודה, התמשכות הקשר, סדירותו ורציפותו (ראה - ס' אדלר, "היקף תחולת משפט העבודה - מכפיפות לתכלית", ספר מנחם גולדברג (תשס"א), עמ' 22, הוצאת סדן).

כמו כן נפסק כי יש לשקלל את כל הנתונים שהינם חלק מן המבחן המעורב לאור התכלית אשר לשמה נבדקת שאלת קיומם של יחסי עובד ומעביד וכי במסגרת בחינה זו יכול שיינתן משקל שונה לכל אחד מהנתונים הרלוונטים ובלשונו של בית הדין הארצי לעבודה בע"ע 283/99 שמעון ברק נ' כל הקריות בע"מ, ניתן ביום 14/12/00 לאמור:

"בבואנו לקבוע קיומם של יחסי עובד-מעביד, נפנה לבחינת הסממנים והעובדות, אשר לאורם נפעיל את מבחן ההשתלבות, או במידת הצורך, את 'המבחן המעורב', אשר המרכיב הדומיננטי בו הוא מבחן ההשתלבות במפעל. לעניין זה, ייקח בית הדין בחשבון את הסממנים שהוכחו בפניו וייתן להם את משקלם היחסי, תוך שהוא מאזן ביניהם ."

(ראה גם - בג"צ 5168/93 מור נ' בית הדין הארצי לעבודה ואח', פ"ד נ(4) 628, 646, 650)

4.    במקרה דנן, עולה מן הראיות כי התובע שימש למעשה כמנהל בכיר בחברת אמפא כאשר בתוקף תפקידו הוא ניהל צוות של 20 עובדים, היה שותף להתוויית מדיניות החברה, השתתף בישיבות הנהלה, ראיין עובדים בראיונות קבלה לעבודה, קיים שגרה של הערכות עובדים, קבע את שכרם והיה שותף לקבלת החלטות על סיום העסקתם של עובדים, התובע פעל על פי הנחיות היו"ר של אמפה.

כמו כן עולה, כי התובע היה כפוף להוראות של ממונה ישיר בחברת אמפא מר שוקי וולף אשר הוא שאישר לתובע לצאת לחופשות ובפניו דיווח התובע על ימי מחלה. כמו כן התובע השתתף בימי כייף וגיבוש כמו יתר העובדים השכירים של אמפא וקיבל כמותם מתנות לחגים.

5.    עולה אפוא מהדברים כי התובע השתלב בתפקיד בכיר במפעל יצרני כאשר פעולתו היתה חלק מהפעילות הרגילה של המפעל והתובע נטל חלק משמעותי במערך הארגוני של מפעל אמפא.

6.    אשר לפן השלילי - הרי שהוכח שהתובע לא היה בתקופה הרלבנטית בעל עסק משלו. לא זו אף זו, אלא שעיסוקו היחיד היה במסגרת חברת אמפא וזאת כמתחייב אף מהסכם ההתקשרות שבינו לבין אמפא. בהתאם לכך כל החשבוניות שהוציא התובע בתקופה הרלבנטית הוצאו לחברת אמפא בלבד.

7.    בפסיקה נקבע כידוע כי בין המבחנים לקיומם של יחסי עובד ומעביד אין ליתן משקל מכריע לסממן של הנפקת חשבוניות ויש להעדיף את הבדיקה של סממנים מהותיים דוגמת אלה שצוינו לעיל, ובכלל אלה אף את שאלת התלות הכלכלית ואת מהות הזיקה שבין הטוען למעמד של עובד לבין המעביד הנטען.

במקרה דנן, עולה מן הראיות כי הנפקת החשבוניות - סממן בו נתלה המשיב - היה היבט שנכפה על התובע שהיה מורגל במשך כל חייו לעבוד בתפקידים בכירים כשכיר, כאשר התובע מצידו נאלץ לשתף פעולה עם תכתיב זה בשל מיעוט האפשרויות שעמדו בפניו נוכח גילו והתקופה הממושכת שבה חיפש עבודה.

עם זאת ומנגד, עולה כי במהלך התקופה הרלבנטית התקיימה תלות כלכלית מוחלטת בין התובע לבין אמפא משאמפא היתה המעסיק של התובע והגורם היחיד לה נתן שרות.

8.    בנוסף לכל האמור, נציין כי מהראיות עולה כי התובע הוצג בפני צדדים שלישיים העובדים וההנהלה, כעובד חברת אמפא וכי בהסכמי ההתקשרות אף עוגנו תנאים האופייניים להסכמים שבין עובד למעביד ובכלל אלה קביעת הזכות לדמי מחלה, חופשה ומשכורת 13.